עשרת הדיברות לגיטריסט השאפתן

18 ספט

jamoosika_postcard_side2

הסתיו כבר כאן, ואתם מוצאים את עצמכם באותו מצב: עדיין סרוחים בתוך החדר, מנסים להפנים את האקורדים של "וונדרוול" ולנגן אותם פעם אחת ברצף. עדיין לא יודעים מה משמעותו של כפתור ה"קונטור" במגבר שלכם. עדיין עם ספר הסולמות שמעולם לא פתחתם על הסטנד. עדיין אין לכם מושג מה זה "מודוס", ובעיקר לא מה זה "מיקסולידי". עדיין מוותרים לעצמכם בכל מה שקשור לפאלם-מיוטינג ולעבודת מפרט משכנעת. קצות האצבעות שלכם זועקים מכאב, עוד לא הצלחתם לארגן לעצמכם הופעה אפילו במתנ"ס של יסוד המעלה, וחוש הקצב שלכם מזכיר את זה של פנסיונר עם רגל מעץ. מתביישים? בצדק.

בואו נשים את המיתרים על השולחן – ככה זה לא יכול להימשך. תשע"ג כבר יצאה בחוץ ותשע"ד נותנת בראש. זה הזמן לריאליטי צ'ק. אם אתם לא משתתפים באקס פקטור או בכוכב הבא, או אם אתם לא אבי סינגולדה, זה הזמן לחרטות, חשבון נפש ורחמים עצמיים עם הראש בין הידיים. זה הזמן להיזכר במיליוני רגעים של הזדמנויות גיטרה מוחמצות. תהיו כנים עם עצמכם – מי מאיתנו, הגיטריסטים, לא הבטיח לעצמו שהשנה… השנה!, הוא יבין סוף סוף מה זה תיאוריה, יזיז את התחת בענייני הלהקה וישתלט על כל הטכניקות של הכלי, או לפחות יחליף לו סוף סוף מיתרים? בדיוק. אבל אם אין לכם את ההקרבה והמשמעת של סטיבי ואי הולך לבית הכנסת, כל ההבטחות האלה ילכו בדרך כל בשר, או לפחות בדרך שבו הלך המנוי שלכם למכון כושר.

אז שמעו סיפור בניחוח תנ"כי, שאולי ייתן לכם טיפה השראה:

ויהי בימים ההם, אין רוק בישראל. וירא המורה לגיטרה כי כלתה הרעה אל העם, ויעל אל ההרים, וישב תחת הצאלון, ויחקוק בלוחות אבן שמצא שם את עשרת הדיברות לגיטריסט השאפתן. ויירד מההר טופף בעקביו, וכל העם רואים את הקולות ושומעים את המראות, וימלאו בני ישראל את הכתוב בלוחות דיבר אחר דיבר, ויהפכו בני ישראל לגיטריסטים מעולים וכשול לא ייכשלו עוד באודישנים. וישפרו את יכולותיהם ואת גישתם בתוך שנה אחת, וירא המורה הוותיק ויאמר: הוי מגיעי מפרט במפרט, הסירו האבק מגיטרתכם ותעל שוועת הדיסטורשן השמימה והשכנים לא ידעו עוד שקט. ויאמרו אמן.

 1.         גייסו זמר ללהקה

כן, אתה הגיטריסט. תפסיק לחשוב שאתה מסוגל לעשות הכל לבד. אתם צריכים פרונטמן. נכון, זמרים עשויים להיות עם בעייתי, אבל בלי אחד כזה הנגינה שלך משולה לגיהינום אינסטרומנטלי – כל הזמן צריך להתרכז בשישים דברים, אי אפשר לזוז, אין אוויר. אנשים אוהבים מוזיקה עם מילים, ובעברית – שירים. כן, ככה זה. המעגל הראשון למציאת זמר הוא מעגל החברים שלכם. תנו להם סיבוב על המיקרופון, יש מצב להפתעות. חבר לכיתה שנראה כמו אהבל עם קבלות? יכול להיות המוריסי הבא, או לפחות מוקי או מה. רק אל תשכחו את הסגנון של הלהקה, שלא תצאו למשל בטעות ג'אזיסטים עם זמר שנראה כמו ההוא מסליפנוט, זה לא ממש מתאים.

אם המעגל הראשון לא מנפק את המוצר הרצוי, אפשר לפרסם מודעות קטנות במקומות הנכונים – זה הצליח בעבר עם כמה הרכבים. כדאי להיות בררנים, כי הדבר הבא שיגיע עלול לחלק איתכם את החיים ב-20 השנים הבאות, כולל כתיבת להיטים ונסיעות בוואן. ומעריצות/צים.

 2.         תמצאו כל יום ריף משמיעה

כמה נחמד שאפשר לקרוא ולנגן הכל מחוברות הטאב. כמה אדיב שיש אנשים טובים שמוציאים בשבילכם את כל הסמטוחה מהצלילים המתנחשלים של ואן הלן, נכון? אבל למה שלא תנסו פעם למצוא את הדברים לבד? הרמוניקס, סולואים, שלישונים וכל הג'אז הזה. כבר אפלטון אמר שחייבים לפתח את השמיעה המוזיקלית (ואם לא הוא, אז איינשטיין). ואם זו נראית לכם משימה כבדה כמו להזיז מגבר מארשל, תתחילו בקטן – ריפים פשוטים כמו "טין ספיריט" של נירוואנה או אקורדים בכיוון של "ליב פוראבר" של אואזיס. אחרי קצת ניסוי וטעייה בעניינים של לעלות או לרדת, יתחילו לצוץ מבנים ודברים יסתדרו לכם, ואז תעברו ל"בלאק דוג" של זפ או "פאט ליפ" של סאם 41. ברגע שתגיעו לרמה טובה בנגינה מתוך שמיעה, אני אהיה מובטל, אז אל תעבדו קשה מדי.

3.         תתיידדו עם הציוד שלכם

אתה עולה על הבמה, תופס את הגיטרה, הקהל משתולל, אתה דופק את האקורד הראשון וזה נשמע כמו פעייה של כבשה בדיר חזירים. האקורד השני מזכיר יותר צליל של סמרטוט רטוב שצולל בדלי של ג'יפה. "לא שומעים!", צועק מישהו מהקהל. אתה מצית את המצית שלך ומתחיל להזדמבר בחושך עם כל הכפתורים האלה של המגבר, בלי להבין בדיוק מה אתה עושה שם. תאמינו לי, שיט כזה קורה כל הזמן.

אז בהחלט ייתכן שבבית כיילת את המגבר המצוין שלך לאחלה סטינג שמוציא שאגה של אריה, אבל כמה תזוזות לא מכוונות בדרך להופעה וסאונדמן לא רגיש יכולים לעשות שמות בצליל שלך. חוקי הבמה מכתיבים גם שפדאלים הפועלים על בטריות ישבקו, מיתרים ייקרעו ומפרטים יתפקעו – ואם לא תפתור את הבעיות האלה במהירות, הקהל שלך יתחפף מהמקום. אז הנה עצה שקולה ואחראית:  תבלו יום עם הציוד שלכם. אתה אמור לשלוף מהמגבר שלך כל סאונד שהוא בתוך שנייה וחצי, לדעת את סדר הכבלים והאפקטים, לשלוט בבורר הפיקאפים (הטוגל סוויץ') ולדעת איזה מהם מתאים לסולו ואיזה לקצב, ולהיות מסוגל לקמבן מפרט חדש במיידי אם הפלת את הקודם. להיות גיטריסט טכנופוב זו פריבילגיה שלא שמורה לך, ולכן, אם אתה עדיין חושב שפלויד רוז הוא האח החורג של אקסל, הגיע הזמן להתחיל לטחון.

 4.         קנו מטרונום

מלבד כפכפי מעצבים, מה הופך את בריאן מיי מקווין (למשל) לגיטריסט כל כך מיוחד (והרבה יותר טוב מחקייניו הרבים בלהקות המחווה לקווין)? צדקתם – התזמון. זה אולי לא נשמע זוהר במיוחד, אבל היכולת לנגן באופן מושלם עם חטיבת הקצב ולהנפיק פראזות מקוריות בסולואים חשוב פי 7785 בערך מטאפינג ילדותי היסטרי עם 700 צלילים בשלוש שניות. אין דבר מבאס יותר מלהקה שלא מסוגלת לנגן בקצב. אפילו הקהל הטמבל שלא מבין כלום במוזיקה ולא יכול לשים על זה את האצבע, מבין שמשהו כאן לא יושב והצליל של הלהקה שלכם נשמע מרושל, מלוכלך ולא מהסיבות הנכונות.

אז אם אתם נוהגים לנגן לבד, רק עם עצמכם, כמעט בטוח שאתם חיים באשליות שנגינת הקצב שלכם טובה עד משובחת. בזזזזזז – טעות! כולם מרגישים כמו פיט טאונסנד כשהם מכסחים את הגיטרה שלהם בבדידות מזהרת – האתגר האמיתי הוא לעקוב אחרי מקצב קפדני וחסר רחמים, יחד עם שאר הלהקה, ולא לצאת ממנו אפילו לשבריר שנייה. כאן נכנס המטרונום לתמונה: חילופי אקורדים חלקים יותר, פאוור-קורדס כואבים יותר, היכרות עם מקצבים, ביטחון בנגינת סולואים ועוד ועוד הם הצ'ופרים המחכים למי שיעבוד צמוד למטרונום מעכשיו והלאה. בילוי של כמה דקות בכל יום עם הקופסה המתקתקת, ואני מבטיח לכם שגם אתם תוכלו לשבור בלי שום בעיה לסולו על מקצב מתחלף של 7 ו-6 שמיניות בסגנון ראגטיים שאפל, מה שזה לא יהיה.

5.         תלמדו אקורד חדש מדי יום

טוב נו, תגידו – כמה אקורדים חדשים כבר אפשר ללמוד? חישוב מהיר מעלה שאם תנגנו אקורד אחד בכל שנייה, תסיימו את כל האקורדים האפשריים עלי גיטרה בעוד כ-11 אלף שנה, כך שבהחלט יש סיבה טובה להתחיל היום.

הפאנקיסטים ודאי יסתייגו, אבל לאסכולת "שלושה אקורדים ויש להיט" כבר אין אותו כוח שהיה לה בעבר. אל תבינו אותי לא נכון, אני עצמי עדיין כותב שירים בשני אקורדים, והמעבר הזה בין G ל-D עדיין נשמע נפלא בדיוק כמו ברגע שאיש המערות הקדמון המציא אותו – אבל היום, אם אין לך חוש מיוחד לכתיבת מלודיות מבריקות, הדבקות הזו בשלושה אקורדים היא הדרך הבטוחה להפוך לקלישאה מוזיקלית.

האם ידע של אקורדים מורכבים יותר ישפר את יכולת הכתיבה והנגינה שלכם? בואו נראה: אם כל השירים שלכם נשמעים די דומים, או שאפשר לחלק אותם לארבעה סוגים – עצוב, שמח, איטי ומהיר – פעמוני האזעקה צריכים להתחיל לצלצל. סימפטומים אחרים למאותגרות אקורדית כוללים התקפות פאניקה ברגע שאתם עוברים את השריג החמישי, נגינת אותם אקורדים פתוחים כמו הגיטריסט השני בלהקה וצורך פתולוגי לבצע קאברים של גרין דיי. נשמע לכם מוכר? יאללה, לקנות ספר אקורדים (או לפחות משהו של יוני רכטר).

העצה שלי: יש לעבוד באופן שיטתי. ללמוד את שיטת CAGED, למצוא למשל את אקורד A לאורך כל הגריף. אחר כך את כל ה-A מינור, וכן הלאה. אחרי זה נשאר לכם בסך הכל ללמוד את כל הווריאציות, עם ה-7, ה-9 וה-13, בכל הפוזיציות האפשריות. פיס אוף קייק. אחרי שתתחילו לשחות בחומר נסו לשלב איזה חצי-מוקטן בשיר הבא שתכתבו – וצפויות לכם כמה הפתעות מרעישות.

יוני רכטר – שיר עם הרבה אקורדים (שוב היא כאן)

 6.         צאו מקופסת הבלוז

בימים שהסולואים נוגנו על צליל אחד (נירוואנה ושות'), לימודי התיאוריה המוזיקלית היו פופולריים בערך כמו מרילין מנסון במיסה של יום ראשון בכנסייה. חבל, משום שאפילו מנה זעומה של תיאוריה והבנת הנקרא יכולה לפתוח בפניכם את נפלאות הצוואר ושריגיו. לא מדובר דווקא בלנגן את הטוקאטה והפוגה של באך מקריאה ראשונה, אלא בזיהוי תבניות, הבנת דפוסים, למה צלילים מסוימים מתאימים כסולו על אקורדים מסוימים ואחרים לא, איך משתמשים בחוקים ואיך שוברים אותם. תיאוריה פותחת אפשרויות, גם אם לא מנצלים אותן בסופו של עניין. כשאתם מנגנים ריף, תתחילו לחשוב – באיזה אקורד אני, על איזה סולם לאלתר את הסולו. רק אל תצעקו למתופף "מודראטו" באמצע השיר, כי אז אני לא אהיה אחראי לתוצאות.

 7.         תכתבו 10 שירים חדשים בשבוע – ותזרקו 9 מהם לפח

זאת לא עצה שלי אלא דווקא של בוב דילן. הגאון חישב ומצא כי 90 אחוזים מהתוצרת שלך היא זבל מדורות עשן, ורק 10 אחוז שווים משהו, אולי. על כל "פני ליין" יהיו תשעה "ילו סאבמרין". הפתרון? לכתוב הרבה, ולזרוק לפח כל מה שמהרגע הראשון נשמע כמו "פילר". כמו שנואל גלאגר מאואזיס אמר פעם: "בגיל 15 כתבתי הרבה שירים גרועים, בגיל 16 זה היה כבר קצת יותר טוב. המשכתי לכתוב עד שבגיל 23 כתבתי כבר כמה שירים לא רעים בכלל".

 8.         תתחילו להזיע

לידה? פחחחחח… בכל מה שנוגע לכאב, אפילו סולואים אינסופיים של זאק וויילד לא כואבים כמו הפעמים הראשונות שבהן תלמיד גיטרה צעיר מנסה לעשות אקורדים עם "גשר" (בארה). אך למרבה הצער, אם לא תבנו לעצמכם בסיס מוצק של כוח פיזי וגמישות אצבעות, חלומותיכם הגיטריסטיים-מוזיקליים יישארו בגדר דמיונות באספניה (ספרד). זאת ועוד – אין פה קיצורי דרך או להטוטי קסמים. יש לי בשורות רעות: כדי לנגן גיטרה כמו שצריך יש לעבור מסלול ארוך של חזרה קפדנית ומפרכת על טכניקות היסוד. אז תתחילו לחרוש אקורדים עם גשר, תטחנו עבודת מפרט, תעשו מיוטינג כמו דיימבג מפנטרה, מתחו את האצבעות כמו ואן הלן ואת המיתרים כמו אנגוס יאנג, תתאמנו, תתאמנו ותתאמנו עוד – ורצוי עם מגבר, כדי לשמוע את המגוון העשיר של הטעויות והפספוסים שתעשו. כשתצליחו לנגן את "באסקט קייס" של גרין דיי בעיניים עצומות (בלי להציץ!), נתחיל לדבר.

 9.         נסו כיוונים חדשים

כיווני גיטרה "אלטרנטיביים" הם ממש קוץ בתחת. הם קשים לתרגום לטאב, משנים לך את צורות האקורדים ופוזיציות הסולמות, וגורמים לקריעה של G Strings. למרבה המזל, יש לכל זה גם צד מואר – כתיבת שירים מעניינים ומקוריים הופכת למשימה שכל ילד יכול לעמוד בה.

כשאתה מכוון את הכלי שלך ל-D או G טיונינג, או לאחת הווריאציות החביבות על קית ריצ'ארדס, ג'ימי פייג' או הגו-גו דולז, אתה מרגיש כאילו אתה מנגן בכלי אחר. האקורדים המוכרים נעלמים, המרווחים מתעוותים, וצלילים שמעולם לא חלמת להגיע אליהם נמצאים לפתע בטווח המוגבל של אצבעותיך הגמלוניות. זה עלול להיראות מעט מפחיד בהתחלה, אבל תוך זמן קצר של תרגול טיונינג מוזר או שניים, אתם תכתבו ריפים ושירים כמו שמעולם לא כתבתם לפני כן. יאללה, לקנות סט מיתרים להחלפה.

 10.       נגנו בסגנון אחר

נכון, אתם רוקרים. אבל האם פעם תהיתם מה בדיוק הקטע של הג'אזיסטים או אנשי הקלאסיקה? לא משתלם לעצום את העיניים או לסתום את האוזניים כשמחפשים השראה (הרוק עצמו יוכיח, הוא הרי שואב מכל הבא ליד): ככל שתספגו יותר השפעות, יגדל הסיכוי שתמצאו את הקול המיוחד שלכם כנגנים ומוזיקאים. תקשיבו להרבה מוזיקה, בלי קשר לאיזה סגנון היא – זה מצית את הדמיון…

אז יאללה – השנה הזו היא השנה שלכם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: